שלום לכולכן אחרי המתנה של מספר שנים לילדים, שכולנו יודעים שהמתנה=מ-ת-נ-ה,
קבלתי 2 בובות מדהימות בהפרש של מספר שנים.
רציתי לשתף אתכם איך אצלנו השיא אף חוגג עם 2 הבובות הנפלאות:
אז קצת הכרות למי שלא מכיר אותנו:
אסתי היא הגדולה. בת 5.5, פלפלית לא קטנה, ועל הרבה דברים יש לה דעה,
ומרים בת 9 חודשים, פשוט ממוגגת אותנו בחיוכים,
ואסתי מידי פעם צועקת: “ה’ איזה נס שהבאת לנו אותה מה היינו עושים בלעדיה?”
יום א’
אסתי חוזרת מהגן, וצועקת לחלל הבית:
“שלום, אמא, מי באה היום? הכוונה ל… איזה פיזיותרפיסטית מגיעה היום?”
יום ב’
“אמא מה עשית היום? אוף, חבל שאת לא עובדת” וכל יום מציעה לי עבודה נוספת, למשל: אולי כדי שתלכי לעבוד במעון של מיכל חברה שלך ממש כדאי לך.
יום ג’
יום קצת לחוץ כי הפיזיותרפיסטית מגיעה בין 2:30 ל 3:30 ואני מגיעה בריצה טרופת נשימה לאסוף את הבנות ושמחה, שגם לי יש קצת סיבה למה אני טרופת נשימה.
יום ד’
דווקא יום רגוע שאפשר אפילו לצאת לגינה, אבל אז אני פוגשת את השכנה ששואלת במה את עובדת? ואני בלי להתבלבל עונה שאני בבית מספיק עסוקה, והיא כולה מתפלאת ושואלת: אז איך הבת שלך במשפחתון? ואני כבר ממש מתחרטת למה יצאתי ?!
ואז החלטתי להסביר לכל מי שמבקר ומעיר, אני עובדת באופן עצמאי. (24/7) בארגון שתומך במשפחה שהאמא שם לא ממש בקו הבריאות, ואני עוזרת לה בבירוקרטיה, בייעוץ, ותמיכה. וואו היא כולה אחוזת התפעלות היכן למדת את זה?! ואני כולי מסמיקה ומסמנת לה שאני ממש ממהרת… טוב אני לא חיבת לומר שאני תומכת בעצמי וזה מספיק לי ודי לעבודה במשרה מלאה.
יום ה’
בערב אחד בעודי נושפת מהאינהלציה שואלת אותי ביתי: “אמא, מה זה סי אף?”
שה’ ישמור מאיפה היא קולטת ומעבדת מידע? אני חיבת יותר להיזהר ולא לפטפט כ”כ הרבה,
ואני עונה לה בביטחון ובמהירות C F זה אותיות באנגלית, אני חותמת את השיחה ומקווה שתשובה זו עונה על סיפוקה.
ממש עכשיו אני נזכרת בתקרית האחרונה שקרתה לנו.
באשפוז בית האחרון עזרה לי אסתי ממש כמו אחות זה פשוט נח, אסתי אני קוראת בגרון ניחר: “תביאי לי בבקשה טיפול” והבחורה משיבה: “בסדר, שמן או רזה?” (האמיקצין משום מה יותר שמן מהפורטום) ואח”כ אסתי מסבירה למרים: “לא מרים! לא למשוך בחוט זה כואב לאמא, מרים לא, תעזבי את זה, זה מסוכן!” אבל למרים יש משחק נהדר לשחק עם חוט שקוף וקריר שמחובר לאמא וממילא גם היא, וככל שמרים מושכת בחוט אמא מחזיקה אותה יותר חזק, זה שיא הכיף, ובכלל לראות את אמא חצי שעה יושבת על הספה ולא עושה כלום, זה בכלל נחמד, ממש כיף הטיפול הזה, מקבלים מלא תשומת לב. בסוף החצי שעה, אני קוראת לאחות בית שלי שצריך שטיפה, והיא מוכנה בתנאי שאח”כ תיקח את המזרק למרפסת ותשפריץ בו מים לכל עבר, אני כמובן נכנעת והיא ישר מבצעת את המלאכה, אמא מזרק לבן או אדום היא שואלת? (לפי צבע הפקק של המזרק) ואני: את שתיהם!!! יש!!! צועקת הבת: אולי את צריכה 3′? כולה תקווה.
ובכלל אם כבר נגענו בנושא האשפוז הביתי אני בטוחה שכולכם סובלים מאותה תופעה: ריבוי ציוד. כי בינינו מי פותח כל פעם משטח סטרילי כשהוא מתחבר? אני מתחננת אליהם: “בבקשה אל תביאו לי ציוד” הם מסבירים לי שהם חייבים זה כתוב במרשם ואני ממש רוצה לבכות: די, עד מתי? מה אני אעשה עם כאלו כמויות קרטונים? ברצינות ,זה לא צחוק!! בערב אחד החלטנו שמפקירים את הקרטונים בחוץ, די, נשבר! בד”כ אני מוסרת לעזר מציון, אבל הפעם הם התמהמהו והחליטו שהם לא באים לקחת, שמנו אותם ליד הפח, כל הרוצה יבוא וייקח, אל תשאלו איזה נהירה הייתה, ממש כאילו יש חלוקת לחמניות בחינם, כל ילד לקח חסות על קרטון: זה שלי, י’א גנב, בעלי עמד בתווך וניסה לחלק את השלל בצורה הוגנת, אבל תוך מספר דקות דפקו אצלנו ילדים והתלוננו שלא נשאר להם, ואני מרב רצון לעזור אמרתי להם שבפעם הבאה כשיגיע עוד, אני אודיע להם. מאז בכל שבוע ממש באופן קבוע דופקים ילדים ושואלים אם כבר קבלנו את הציוד המובטח? בכל פעם אני אומרת להם שעדיין לא, ברוך ה’… אז הם אומרים לי: אבל הבטחת לנו! נו נו תנסו להסביר…
כמובן שצריך הסבר מאיפה אנחנו מקבלים את הציוד? יש לנו בבית גמ”ח השאלת ציוד פיזיותרפי לילדים. והם רואים הרבה פעמים את המשאית מפרקת סחורה אצלנו, אז הם בטוחים שגם הנהגים של טבע שייכים לעזר מציון, בכלל כל התרופות בבית זה של עזר מציון, רק שיום אחד מישהוא בא לקחת ציוד ושאל אם גם המכשיר ריצה להשאלה?!!
עוד טיפ קטן מה לעשות עם הציוד המיותר: לכל יולדת בבנין אני מכינה ערכת לידה, בקבוק אלכוהול מעוטר בסרט מתנות, חבילת גזות שאף פעם לא מזיק שיש בבית, וכן כפפות שאנשים קופצים על המציאה, ובכלל מטפלות פרטיות שרוצות לשים כפפות בין החתלה להחתלה.
אז זהו לבינתים…
