לי קוראים גילה, זוכרים אותי?! ולי יש סיאף.
הבטחתי לכם שאספר לכם חוויות משמחת בית השואבה שהייתה בסוכות,
טוב, זה מצחיק לכתוב עכשיו על סוכות, כי יש כבר מסיבת חנוכה שמתקרבת, ויהיה לנו מסיבה היסטורית, ואני מאד מתרגשת, ובטח, גם אתם,
אבל, בכל זאת אספר לכם בקצרה.
נסענו לטבריה, הגענו ישר לשיט מהנה וכיף, על הסירה רקדו כל המתנדבים בהתלהבות ובשמחה.
לאחר מכן, הלכנו לאכול על החוף בטבריה, היה בשר על האש, פיתות, ירקות, פופקורן, יבמבם, קיר טיפוס וכו’.
אחרי האוכל הייתה שירה מרגשת מאד עד שעת לילה מאוחרת, וחזרנו עם הרבה שמחה בלבבות.
והפעם, יש לי רעיון שהוא בעצם גם עצה.
לשבת עם אבא ואמא, אחים ואחיות ולעשות כך: הסיאפית כאילו המורה, ואבא ואמא והאחים והאחיות הם התלמידים, והם שואלים שאלות את המורה על מחלת הסיאף, לדג’:
מתחילים:
המורה: שלום בנות יקרות, היום נתמקד בעניין חשוב ומעניין ששמו סיאף,
הכיתה: המורה, מה אמרת?! מה זה המילה המשונה הזאת?
המורה: סיאף זה ראשי תיבות של סיסטיק פיברוזיס.
הכיתה: יש את זה לכל הכיתה?
המורה: לא! יש את זה רק למובחרים!
הכיתה: כשהחלונות סגורים זה מדבק?
המורה: הסיאף לא, אבל, המתיקות שלהם כן!
הכיתה: המורה? איכס…. אבל, יש לזה ריח??
אי, זה בטח כואבבבב…
המורה: אני רואה שאתן לא מבינות, הן לא הולכות ברחוב עם פצע ענק ומכוער, ולא עם מכשירים,
אבל, בוודאי הם עושים כל יום אינהלציות, מגיעות פיזיותרפיסטיות ולוקחים תרופות, וכך, שומרים על מצוות: “ונשמרתם מאד לנפשותיכם”…
אם אתם רוצים, אתם יכולים לעשות שאלות אחרות או להוסיף תשובות אחרות, או לשנות במשחק.
אני עשיתי את זה אחרי הסעודה בשבת בבוקר, והיה חוויה וצחוקים, ומאד נהניתי.
נסו ושתפו איך היה.
