לי קוראים גילה, אני בת 8, ויש לי סיאף.
רציתי לספר לכם על חיי היום יום שלי, ולמה בעצם רק אני נוסעת לשוויץ?
בואו ואתן לכם דוגמא: אני מתאמת עם חברה בביה”ס שתבוא אלי, או שאני אבוא אליה, ואז אני באה הביתה ונזכרת בפיזיותרפיה, ברגע הזה אני מתחילה להתעצבן ולקרוס, אוף!
למה רק אני עושה את הפיזיו הזה בכלל?
כל פעם אני צריכה לבטל חברות מחדש, כל פעם זה אותו דבר וקשה, אמנם יש כאלו ימים בודדים שהפיזיותרפיסטית לא יכולה ואז יש לי יום חופש.
עוד דוגמה: אינהלציה זה ממש מעצבן, צריך לעשות כמה פעמים ביום, וזה לוקח זמן רב, וגם צריך להחזיק ביד את מסכת האיפלו באלכסון.
אמא תמיד מבטיחה לי שאם אני אעשה יפה את האינהלציה אז ניסע לשוויץ וזה נותן לי כוח להמשיך.
ועכשיו אני חוזרת ללפני כמה שבועות. לתקופה לפני שיצאנו עם חיים לילד לשוויץ המקסימה והיפה, שם הרחק הרחק.
ההכנות כבר בעיצומן, ההתרגשות גוברת הנה הגיע הזמן, עולים למטוס וטסים אל על אל על,
עוברות כבר שעה, שעתיים, שלוש וארבע… והנה נחתנו!!
במהלך הימים אנחנו מטיילים ונהנים עד מאד, הטיולים ממש מעניינים: רכבל, ספידי כיף, לונה פארק ועוד…
הנוף המדהים עושה לי יותר ויותר מצב רוח, ומשפר את נשימתי, אנחנו הולכים הרבה, והנופים הגבעות הדשא הירוק וצלילי הפרות מוסיפים לאווירה ,לרוגע ולשלווה.
הרגשתי ממש במנוחה כאילו אני בחלום ממש!
יש תכניות מעניינות, תחרויות ואפילו גם מסיבות.
ממש היה לי כיף להיות בשוויץ עם חיים לילד, זה גורם לי לנשום טוב יותר!
הבחורים מתנדבים במלוא המרץ עושים צחוקים וכו’. וגם נהנתי מאד מכל החברות שהיו שם, שיחקתי וכייפתי איתן, וגם עשינו צחוקים מכל מיני דברים שסתם ילדות לא מבינות.
כל המאכלים המשביעים כמו צ’יפס טעים מאד, מרק וסלטים בשבת וכמובן גם הממתקים עשו שאעלה במשקל.
בשבת במחנה הייתה שירה מיוחדת ומרגשת, ובכלל, האווירה השבתית ממלאת כוח ונושאת את ליבי מעלה מעלה.
הגיע הזמן לחזור. עולים למטוס ממריאים, נוחתים ונכנסים לארץ הקודש, עמוסים עמוסים ברגעים שלא שוכחים לעולמים.
בביקורת האחרונה שהייתה לי במרפאה ראיתי ששוויץ שיפר את המצב הבריאותי שלי מאד, וזה שימח אותי ואת אמא שלי במיוחד.
אמנם, הייתי קצת עצובה שזה ניגמר, אחרי זמן שבשבילי הוא עבר כמו 5 דקות. אבל, לא נורא, כי כעת, שוב חיים לילד אותנו לא שוכחים!! ועושים לנו מפגש בסוכות.
ועל המפגש בסוכות אספר לכם בפעם הבאה אי”ה.
